זה הגיל – או שלא רק?

האגודל – גיל עשר. האצבע המורה – עשרים. האמצעית – שלושים. הקמיצה – ארבעים. הזרת – חמישים.

כך רופא סיני ניסה להסביר לאנתרופולוג אוורט יואהונג ג’אנג (Everett Yuehong Zhang), שחקר את רפואת הגברים והמיניות בסין, את המסלול של העוצמה המינית לאורך החיים.

האצבע האמצעית הייתה השיא. אחריה, לדבריו, מתחילה ירידה הדרגתית.

זו הייתה דרך ציורית להסביר רעיון שמופיע ברפואה הסינית כבר יותר מאלפיים שנה.

מחזורים של שמונה

בפרק הראשון של חואנג די ניי ג’ינג (Huangdi Neijing) מתוארת ההתפתחות הגברית במחזורים של שמונה שנים.

בגיל 8 מתואר ש“צ’י הכליות” מתחזק. ברפואה הסינית הכליות אינן רק האיבר האנטומי, אלא מערכת שקשורה בין היתר לגדילה, להתפתחות, לפוריות ולהזדקנות.

בגיל 16 מתוארת הבשלות המינית והיכולת להביא ילדים. בגילים 24 ו־32 הגוף מתואר כחזק ומפותח יותר.

אחר כך, החל מגיל 40, הטקסט מתחיל לתאר ירידה הדרגתית במערכות שברפואה הסינית קשורות לחיוניות, לחום ולכוח של הגוף, ל־Jing – התמצית הקשורה להתפתחות ולרבייה, ובהמשך גם ליכולת הרבייה עצמה.

זה כמובן לא לוח זמנים ביולוגי שכל גבר אמור לעבור בדיוק לפיו. זה מודל עתיק שמתאר את האופן שבו הרפואה הסינית הסתכלה על התפתחות והזדקנות.

באותו פרק מופיע גם רעיון נוסף

בפרק הראשון של חואנג די ניי ג’ינג (Huangdi Neijing) לא מדברים רק על גיל.

מופיע בו גם תיאור של אנשים שחיים בלי מידה – שותים הרבה, מנהלים אורח חיים לא סדיר, אינם יודעים מתי לנוח ושוחקים את הגוף מוקדם יותר.

אלה למעשה שני רעיונות שנמצאים זה לצד זה.

מצד אחד, הגוף משתנה באופן טבעי ככל שאנחנו מתבגרים.

מצד שני, הדרך שבה אנחנו חיים לאורך השנים יכולה להשפיע על האופן שבו אנחנו מגיעים לגיל מבוגר יותר.

ההבחנה הזאת רלוונטית גם היום.

מה המחקרים מראים?

הגיל אכן קשור לעלייה בשכיחות של בעיות בזקפה.

ב־Massachusetts Male Aging Study, אחד המחקרים הגדולים והמשפיעים בתחום, נבדקו יותר מ־1,700 גברים בני 40–70.

השיעור של מה שהמחקר הגדיר אז כ“אימפוטנציה מלאה” עלה מכ־5% בגיל 40 לכ־15% בגיל 70.

הגיל היה אחד הגורמים שהיו קשורים בצורה החזקה ביותר לתפקוד הזקפה.

אבל באותו מחקר נמצאו קשרים גם למחלות לב, לחץ דם גבוה, סוכרת, תרופות וגורמים נוספים.

גם ההנחיות האורולוגיות כיום מתייחסות לגיל כגורם סיכון, אבל לצד סוכרת, מחלות כלי דם, יתר לחץ דם, שומנים בדם, השמנה, עישון, חוסר פעילות גופנית, תרופות, הפרעות הורמונליות, שינה וגורמים נפשיים.

כלומר, הגיל משנה את הסיכוי שתופיע בעיה – אבל הוא לא מסביר לבדו למה היא הופיעה אצל גבר מסוים.

מה כן יכול להשתנות באופן טבעי עם הגיל?

גם אצל גבר בריא יכול להיות שינוי בתגובה המינית לאורך השנים.

ייתכן שייקח יותר זמן להגיע לזקפה ויידרש גירוי ישיר וממושך יותר.

הזקפה יכולה להיות קצת פחות קשיחה או פחות יציבה מבעבר.

יכולים להיות גם שינויים בעוצמת השפיכה, בכמות הזרע ובתחושה.

השינויים האלה אינם בהכרח אותו דבר כמו מצב שבו גבר כבר לא מצליח להגיע לזקפה שמאפשרת לו לקיים את יחסי המין שהוא רוצה.

זו הבחנה חשובה.

גוף בן 65 לא חייב להגיב בדיוק כמו גוף בן 25, אבל גם לא נכון להניח שכל קושי חדש בזקפה הוא פשוט חלק בלתי נמנע מהגיל.

הגבר בן 66

אחד הסיפורים שג’אנג מביא בספרו הוא של מר ויי (Mr. Wei), פקיד בגמלאות בן 66.

החיים המיניים שלו לא התאימו לגרף פשוט שבו התפקוד רק הולך ויורד עם הגיל.

הוא עבר כמה נישואים שלא היו מספקים מבחינה מינית, תקופות שבהן החיים האישיים שלו הושפעו מאוד מהמציאות החברתית והפוליטית בסין, וקשרים שלא תמיד הצליחו להתממש כפי שרצה.

כשהגיע לג’אנג, הזקפה כבר לא הייתה כפי שהייתה בעבר וגם ויאגרה לא נתנה לו את התוצאה שקיווה לה.

אבל כשהם המשיכו לדבר התברר שחיי המין שלו לא נעלמו.

הוא תיאר קשר שבו הוא ובת הזוג שלו מצאו דרכים אחרות ליהנות ממיניות יחד, בלי שהכול יהיה תלוי בזקפה מלאה ובחדירה.

ג’אנג משתמש בסיפור שלו כדי להרחיב את המושג של תפקוד מיני מעבר לשאלה עד כמה הפין קשיח.

וזה מעניין במיוחד בהקשר של גיל: תפקוד יכול להשתנות לאורך החיים, אבל שינוי בתפקוד מסוים לא בהכרח אומר שהמיניות עצמה הסתיימה.

אז זה הגיל?

לפעמים הגיל הוא בהחלט חלק משמעותי מהסיפור.

אין צורך להעמיד פנים שגוף בן 65 זהה לגוף בן 25.

אבל “זה הגיל” הוא לפעמים תשובה שמגיעה מוקדם מדי.

כשגבר מגיע אליי עם שינוי בתפקוד המיני, הגיל נותן לי הקשר – הוא לא נותן לי את כל התשובה.

מעניין אותי האדם כולו, מה השתנה אצלו בתקופה שבה התחילה הבעיה, ואילו גורמים גופניים, רפואיים, רגשיים ומיניים יכולים להשפיע על התפקוד שלו.

לפעמים חלק מהשינוי באמת קשור להזדקנות הטבעית.

ולפעמים דווקא בתוך מה שנראה בהתחלה כמו “פשוט הגיל” נמצאים דברים אחרים שאפשר לזהות ולהתייחס אליהם.

המטרה היא לא להחזיר גבר בן 65 לגוף שהיה לו בגיל 20.

המטרה היא להבין איך הגוף שלו מתפקד עכשיו, ומה מתוך התמונה אפשר לשפר.