תזונה, משקל, פעילות גופנית וזקפה

הקשר בין תזונה, משקל ופעילות גופנית לתפקוד הזקפה מופיע שוב ושוב במחקרים.

המחקרים המעניינים יותר בתחום מסתכלים על דפוסי תזונה לאורך שנים, על ירידה במשקל ועל פעילות גופנית קבועה – ובעיקר על האופן שבו כל אלה משפיעים על כלי הדם ועל הבריאות המטבולית.

מה מצאו אצל יותר מ־21 אלף גברים

ב־2020 פורסם מחקר גדול שכלל 21,469 גברים מתוך מחקר המעקב האמריקאי Health Professionals Follow-up Study.

החוקרים בדקו את הקשר בין דפוסי התזונה לבין הסיכון לפתח בעיה בזקפה לאורך שנות המעקב.

אצל גברים מתחת לגיל 60, אלה שהתזונה שלהם הייתה הקרובה ביותר לדפוס ים־תיכוני היו בסיכון נמוך בכ־22% לפתח בעיה בזקפה לעומת אלה שהיו הכי רחוקים ממנו. בגילים 60–69 הפער היה כ־18%, ובגילים מבוגרים יותר הקשר היה חלש יותר.

דפוס התזונה הזה כלל יותר ירקות, פירות, אגוזים, קטניות ודגים ופחות בשר אדום ומעובד.

חשוב לזכור שזה מחקר תצפיתי. הוא מצא קשר בין דפוס התזונה לבין הסיכון לבעיה בזקפה, אבל הוא לא יכול להוכיח שהתזונה עצמה הייתה הסיבה להבדל.

ירידה במשקל ופעילות גופנית

ב־2004 פורסם ב־JAMA ניסוי מבוקר שכלל 110 גברים בני 35–55 עם השמנה ובעיה בזקפה. לגברים במחקר לא היו סוכרת, יתר לחץ דם או שומנים גבוהים בדם.

מחציתם עברו במשך שנתיים תוכנית שכללה הפחתת קלוריות, ליווי תזונתי והגדלה של הפעילות הגופנית. הקבוצה השנייה קיבלה מידע כללי בלבד על תזונה ופעילות גופנית.

אחרי שנתיים מדד מסת הגוף (BMI) בקבוצת ההתערבות ירד בממוצע מ־36.9 ל־31.2, והפעילות הגופנית עלתה מכ־48 דקות בשבוע לכ־195 דקות.

גם התפקוד המיני השתפר. 17 מתוך 55 הגברים בקבוצת ההתערבות – כ־31% – הגיעו לציון שנחשב לתפקוד זקפה תקין, לעומת 3 מתוך 55 בקבוצת הביקורת.

החוקרים מצאו שהשיפור היה קשור לירידה במשקל, לעלייה בפעילות הגופנית ולירידה במדד הדלקת CRP.

אי אפשר לדעת מהמחקר הזה איזה חלק מהשיפור הגיע מהירידה במשקל, מהפעילות, מהתזונה או מהשילוב ביניהם – מפני שכל הדברים האלה השתנו יחד.

מה המחקרים על פעילות גופנית מצאו

מטא־אנליזה שפורסמה ב־2023 כללה 11 ניסויים מבוקרים שבדקו פעילות אירובית אצל גברים עם בעיות בזקפה.

בממוצע, הפעילות האירובית שיפרה את ציון התפקוד הזקפתי ב־2.8 נקודות לעומת קבוצות הביקורת.

מעניין שהשיפור היה גדול יותר ככל שהבעיה הייתה משמעותית יותר בתחילת המחקר: כ־2.3 נקודות אצל גברים עם בעיה קלה, 3.3 אצל גברים עם בעיה בינונית ו־4.9 אצל גברים עם בעיה קשה.

סקירה קודמת מ־2018 ניסתה לבדוק גם מה היה היקף הפעילות במחקרים שבהם נראה שיפור. המסקנה שלה הייתה שסביב 160 דקות בשבוע של פעילות אירובית בעצימות בינונית עד גבוהה, לאורך כחצי שנה, נקשרו לשיפור אצל גברים עם גורמי סיכון כמו חוסר פעילות, השמנה, יתר לחץ דם, תסמונת מטבולית או מחלות לב וכלי דם.

המספר הזה לא צריך להפוך למרשם שמתאים לכל גבר. הוא פשוט נותן מושג על כך שבמחקרים מדובר בפעילות קבועה לאורך חודשים, ולא באימון מזדמן.

מה הקשר לכלי הדם ולמטבוליזם

הקשר בין משקל, פעילות גופנית וזקפה עובר דרך כמה מערכות במקביל.

רקמת השומן, ובמיוחד שומן בטני, היא לא רק מאגר אנרגיה. היא רקמה פעילה מבחינה מטבולית וקשורה בין היתר לדלקת כרונית ברמה נמוכה, לתנגודת לאינסולין ולשינויים בתפקוד כלי הדם.

השמנה יכולה להיות קשורה גם לשינויים הורמונליים. ברקמת השומן נמצא אנזים בשם ארומטאז, שממיר חלק מהטסטוסטרון לאסטרדיול, אחד מסוגי האסטרוגן. ככל שכמות רקמת השומן עולה, הפעילות של המנגנון הזה יכולה לעלות, ובמקביל עודף משקל, תנגודת לאינסולין ודלקת יכולים להשפיע גם על הציר ההורמונלי שמווסת את ייצור הטסטוסטרון. התוצאה אצל חלק מהגברים היא רמות טסטוסטרון נמוכות יותר – דבר שיכול להשפיע על החשק המיני ועל התפקוד המיני.

גם לפעילות הגופנית יש השפעה על כלי הדם. פעילות אירובית קבועה יכולה לשפר את תפקוד האנדותל – השכבה הפנימית של כלי הדם – ואת הזמינות של תחמוצת החנקן (NO), אחד המנגנונים המרכזיים שמאפשרים לכלי הדם בפין להתרחב בזמן זקפה.

במחקר מ־2004, לצד השיפור בזקפה נראו גם שיפור בתפקוד האנדותל וירידה במדדי דלקת.

בשורה התחתונה

תזונה, משקל ופעילות גופנית יכולים להשפיע על התפקוד המיני, ובמיוחד כשיש במקביל השמנה, חוסר פעילות או גורמי סיכון מטבוליים וכלי־דמיים.

אבל הם לא מסבירים אוטומטית כל בעיה בזקפה.

אצל גבר אחד המשקל והבריאות המטבולית יכולים להיות חלק משמעותי מאוד מהתמונה. אצל אחר המשקל תקין והקושי קשור יותר לשינה, תרופות, מערכת העצבים, הורמונים, מצב רגשי או להקשר המיני עצמו.

כמו ברוב הדברים שקשורים לתפקוד מיני, השאלה היא לא רק אם יש גורם סיכון מסוים – אלא איזה מקום הוא תופס בתוך התמונה הכוללת.