מין הוא דבר שלומדים

לפני יותר מ־2,000 שנה נכתב באחד הטקסטים שנמצאו בקברים העתיקים של מוואנגדווי (Mawangdui) בסין רעיון פשוט למדי:

כשאדם נולד, יש דברים שהגוף יודע לעשות מעצמו, כמו לנשום ולאכול. דברים אחרים נלמדים.

הטקסט ממשיך משם גם למין.

מבחינת הכותבים ההם, יחסי מין לא היו רק אינסטינקט.

הם היו גם משהו שלומדים.

לא הכול מגיע מעצמו

בכתבים הסיניים העתיקים מופיעים תיאורים של מה שכונה “אומנויות חדר המיטות”.

הם עסקו בקצב, במגע, בנשיקות, בליטוף, בנשימה, בעוררות, בתזמון ובתשומת לב לבת הזוג.

עצם קיומם של הטקסטים האלה אומר משהו מעניין:

לא הייתה הנחה שגבר פשוט אמור לדעת מה לעשות ברגע שהוא נכנס למיטה.

מין נתפס גם כמיומנות שנבנית דרך ניסיון, היכרות עם הגוף ותיאום בין שני אנשים.

הזוגות שלא ידעו איך לקיים יחסים

האנתרופולוג אוורט יואהונג ג’אנג (Everett Yuehong Zhang), שחקר את רפואת הגברים והמיניות בסין, פגש בבייג’ינג (Beijing) אורולוג ותיק בשם ד“ר יאנג וֶנְג’י (Dr. Yang Wenzhi).

בשנות ה־70 ותחילת שנות ה־80 הוא טיפל בין היתר בזוגות שהגיעו בגלל קושי להביא ילדים.

אצל חלק מהם התברר שהבעיה לא הייתה בהכרח בפוריות.

הם פשוט לא הצליחו לקיים יחסי מין.

צריך להבין את התקופה שבה הם גדלו. חינוך מיני כמעט לא היה קיים, שיחה פתוחה על מיניות הייתה מוגבלת מאוד, וזוגות יכלו להתחתן עם מעט מאוד ידע על מה שקורה בפועל בזמן יחסי מין.

לדברי ד“ר יאנג, הוא הדריך לאורך השנים 160 זוגות כאלה, ולאחר ההדרכה כ־80% מהם הצליחו לקיים יחסי מין.

בין זקפה לבין סקס יש לא מעט דברים

אפשר להגיע לזקפה ועדיין לא לדעת מה לעשות איתה.

ג’אנג מתאר גברים שהתקשו להבין איך להתמקם בזמן חדירה, גברים שלא ידעו מה לעשות לאחר החדירה, וזוגות שלא הצליחו לתקשר זה עם זה בתוך המפגש המיני.

אחד הגברים סיפר שהפעם הראשונה שלו הייתה מגושמת ולא נעימה, עד שהאישה שהייתה איתו התחילה לכוון אותו בתנועה.

רק אז הוא התחיל להבין איך הגוף שלו צריך לנוע.

הסיפורים האלה אולי נשמעים קיצוניים היום, אבל הרעיון שמאחוריהם עדיין רלוונטי.

זקפה היא חלק ממין. היא לא כל המין.

יש גם עוררות, קצב, מגע, תקשורת, ביטחון, ניסיון והיכולת להישאר בתוך החוויה בלי להפוך אותה לבחינה.

וגם חוויה לא טובה יכולה להילמד

למידה מינית לא מתרחשת רק בכיוון החיובי.

גבר יכול ללמוד מה נעים לו ומה עוזר לו להיכנס לעוררות, אבל הוא יכול גם להתחיל לקשר סיטואציה מינית למתח.

נניח שפעם אחת הזקפה נחלשה בזמן יחסי מין.

בפעם הבאה כבר יכולה להופיע המחשבה על מה שקרה בפעם הקודמת.

האם זה יקרה שוב? האם הזקפה מספיק חזקה? האם היא מתחילה לרדת?

במקום שהקשב יהיה במגע ובעוררות, חלק ממנו עובר למעקב אחרי הזקפה.

ואם גם הפעם לא הולך כמו שרצה, החיבור בין סקס לבין דריכות יכול להתחזק עוד יותר.

כך חוויה שהתחילה במקרה יכולה בהדרגה להפוך לדפוס.

לא כל קושי אומר שמשהו לא תקין בגוף

אני פוגש את זה לא מעט אצל גברים צעירים, אבל לא רק אצלם.

לפעמים יש זקפות בוקר, הזקפה באוננות טובה והחשק קיים – אבל דווקא בתוך סיטואציה מינית משהו משתנה.

במקרים כאלה מעניין אותי להבין גם את ההקשר:

מתי הקושי התחיל, מה קרה בפעמים הראשונות, האם הוא מופיע עם כל בת זוג ובכל מצב, מה קורה כשהגבר לבד, ומה עובר לו בראש כשהוא מרגיש שהזקפה מתחילה להשתנות.

זה לא אומר שכל בעיה בזקפה היא תוצאה של חוסר ניסיון או חרדת ביצוע.

אבל גם לא נכון להניח שכל קושי בתפקוד המיני מעיד בהכרח על תקלה בגוף.

לפעמים חלק מהתמונה נמצא במה שהגוף והראש למדו לאורך הדרך.

מין הוא לא משהו שצריך לדעת מלידה

יש משהו משחרר ברעיון הזה.

אנחנו לא מצפים ממישהו לנגן בגיטרה, לנהוג או לרקוד בלי ללמוד.

אבל סביב מין קיימת לפעמים ציפייה שגבר פשוט אמור לדעת.

איך להגיע לעוררות. איך לשמור עליה. איך לנוע. איך לתקשר. איך להגיב כשהגוף לא עושה בדיוק מה שתכנן.

בפועל, גם הדברים האלה נבנים עם הזמן.

מין הוא לא מבחן של משהו שהיית אמור לדעת מלידה. הוא חלק מהחיים שאנחנו לומדים תוך כדי.