ה"רווקים הזקנים" שהיו נשואים

ב־1958, בגיל 18, גויס לאו גאו (Lao Gao) מהכפר לעבוד במפעל פלדה גדול בבייג’ינג (Beijing).

בגיל 22 הוא התחתן עם אישה מהמחוז שממנו הגיע.

הם חיו יחד כחצי שנה.

ואז, ב־1962, אשתו נשלחה בחזרה לאזור הכפרי במסגרת השינויים שהגיעו לאחר כישלון “הקפיצה הגדולה קדימה” – התוכנית הכלכלית והחברתית של מאו דזה־דונג בשנים 1958–1962, שנועדה להאיץ במהירות את התיעוש והחקלאות הקולקטיבית בסין והסתיימה במשבר קשה וברעב המוני.

הם נשארו נשואים – אבל במשך שנים חיו בנפרד.

למה הם פשוט לא עברו לגור יחד?

כדי להבין את הסיפור צריך להכיר שתי מערכות שהשפיעו מאוד על החיים בסין באותה תקופה.

Hukou הייתה מערכת רישום משק הבית. לאשתו של לאו גאו היה רישום כפרי, ולכן היא לא יכלה פשוט לעבור לבייג’ינג ולחיות שם כתושבת עירונית.

Danwei הייתה יחידת העבודה. עבור לאו גאו, המפעל לא היה רק מקום עבודה. הדיור, חלק מהזכויות, הטיפול הרפואי והביטחון הכלכלי שלו היו קשורים אליו.

לעזוב את העבודה ולעבור לכפר לא היה צעד פשוט.

כך נוצר מצב שבו היא נשארה בכפר והוא נשאר בעיר.

גם החופשה השנתית שאפשרה להם להיפגש לא תמיד התקיימה כמתוכנן.

אלפי גברים נשואים שחיו בנפרד מנשותיהם

לאו גאו לא היה מקרה יחיד.

במפעל שבו עבד היו 5,734 עובדים שכונו “רווקים זקנים” – למרות שהיו נשואים.

הם חיו בנפרד מנשותיהם במשך שנים ארוכות.

באמצע שנות ה־80, 638 מהם כבר היו מופרדים מנשותיהם יותר משלושים שנה.

אצל לאו גאו, הבעיה בזקפה התחילה בסתיו השלישי לאחר הפרידה מאשתו ונמשכה מ־1965 עד 1978.

האנתרופולוג אוורט יואהונג ג’אנג (Everett Yuehong Zhang), שחקר את רפואת הגברים והמיניות בסין, לא משתמש בסיפור הזה כדי לטעון שהיעדר יחסי מין הוא בהכרח הסיבה לבעיה בזקפה.

מה שמעניין אותו הוא עד כמה מערכת פוליטית וחברתית יכולה להיכנס לתוך החיים הפרטיים ביותר של האדם.

במקרה הזה, היא קבעה בפועל אם בני זוג יוכלו בכלל לחיות יחד.

האם היעדר יחסי מין יכול להשפיע על הזקפה?

ג’אנג מתאר רופאים שהחזיקו ברעיון של “use it or lose it” – כלומר, ששימוש קבוע בתפקוד המיני מסייע לשמר אותו.

יש גם מחקר מעניין מפינלנד שפורסם ב־2008.

במחקר עקבו במשך חמש שנים אחרי 989 גברים בני 55–75 שלא סבלו מבעיה בזקפה בתחילת המעקב.

גברים שדיווחו על יחסי מין פחות מפעם בשבוע היו בסיכון גבוה בערך פי שניים לפתח בעיה בזקפה לעומת גברים שדיווחו על יחסי מין פעם בשבוע.

אבל חשוב להבין מה המחקר הזה יכול ולא יכול להגיד.

זה היה מחקר תצפיתי. הוא מצא קשר בין תדירות יחסי המין לבין הופעה מאוחרת יותר של בעיות בזקפה, אבל הוא לא יכול להוכיח שהיעדר יחסי מין הוא שגרם לכך.

יכול להיות שגברים בריאים יותר מלכתחילה קיימו יותר יחסי מין, או שגורמים אחרים השפיעו גם על התדירות וגם על התפקוד.

לכן לא הייתי הופך את “use it or lose it” לחוק פשוט.

גם לצאת לדייט לא היה מובן מאליו

ג’אנג מתאר גם חוויה אישית שלו משנת 1978, כשהיה תלמיד בבית ספר טכני בצ’ונגצ’ינג (Chongqing).

לא היה בבית הספר חוק רשמי שאסר על זוגיות, אבל המסר היה ברור.

תלמידים שנתפסו בקשר רומנטי יכלו לקבל אזהרה או עונש.

שני תלמידים, גב’ לי ומר גו (Ms. Li and Mr. Gu), סירבו להפסיק את הקשר ביניהם.

הם נענשו ובהמשך קיבלו שיבוצי עבודה שנועדו להרחיק אותם זה מזה.

יותר מעשרים שנה אחר כך ג’אנג פגש את מר גו וגילה שבסופו של דבר השניים דווקא כן נישאו.

ואז המילה “אהבה” נשמעה ברדיו

באותה שנת 1978 התחילו להופיע סימנים לכך שמשהו משתנה.

ברדיו שודרה הקראה של הסיפור The Place of Love מאת הסופר ליו שינוו (Liu Xinwu).

עצם העובדה שסיפור ספרותי הציג אהבה רומנטית אישית כדבר שאפשר לדבר עליו בגלוי עוררה תגובה עצומה.

ג’אנג מתאר צעיר עירוני שנשלח לעבוד בכפר ושמע יום אחד את המילה “אהבה” ברמקול של תחנת השידור המקומית.

התגובה הראשונה שלו הייתה שמשהו דרמטי קורה במדינה.

בתקופה שבה אהבה רומנטית כמעט לא הופיעה בשיח הציבורי, עצם שמיעת המילה ברדיו הרגישה כמו שינוי.

זוגיות היא חלק מהתפקוד המיני

הסיפור של לאו גאו אינו רק סיפור על גבר שלא קיים יחסי מין במשך תקופה ארוכה.

הוא ואשתו איבדו שנים של חיים משותפים בגלל מערכת שלא אפשרה להם לגור יחד.

אי אפשר לדעת היום עד כמה בדיוק זה תרם לבעיה בזקפה שהתפתחה אצלו.

אבל הסיפור שלו מזכיר משהו שקל לפספס כשמדברים על תפקוד מיני רק דרך כלי דם, עצבים והורמונים.

זקפה מתרחשת בתוך חיים אמיתיים.

יש בה גם זוגיות, קרבה, פרטיות, אפשרות להיפגש, משיכה, ביטחון והחופש בכלל להיות עם האדם שרוצים להיות איתו.

לפעמים כדי להבין מה קרה לתפקוד המיני, צריך להבין גם מה קרה לחיים שמסביבו.