תרופות שיכולות להשפיע על התפקוד המיני

כשיש שינוי בזקפה, בחשק, בשפיכה או באורגזמה, אחד הדברים שכדאי לעבור עליהם הוא רשימת התרופות.

יש קבוצות תרופות שבהן ההשפעה על התפקוד המיני מוכרת היטב, אבל היא לא תמיד נראית אותו דבר.

תרופה אחת יכולה בעיקר לעכב שפיכה.

אחרת יכולה להוריד חשק.

אחרת תשפיע יותר על הזקפה.

ולפעמים אותה תרופה יכולה להשפיע בצורה שונה אצל שני גברים.

נוגדי דיכאון וחרדה

אחת הקבוצות המוכרות ביותר היא SSRI.

בישראל נפוצות בין היתר:

אסציטלופרם – ציפרלקס סרטרלין – לוסטרל פלואוקסטין – פרוזק / פריזמה פרוקסטין – סרוקסט

ההשפעה המינית שלהן יכולה לכלול ירידה בחשק, עיכוב משמעותי בשפיכה, קושי להגיע לאורגזמה ולעיתים גם קושי בזקפה.

מטא־אנליזה מ־2026 של מחקרים אקראיים מצאה ש־SSRI העלו ביותר מפי שלושה את הסיכון להפרעה באורגזמה לעומת פלצבו.

אותו מנגנון שמקשה על חלק מהגברים להגיע לשפיכה הוא גם הסיבה שתרופות סרוטונרגיות מסוימות משמשות לטיפול בשפיכה מוקדמת.

תרופות ללחץ דם

כאן התמונה מורכבת יותר.

בין חוסמי הבטא המוכרים בישראל אפשר למצוא למשל:

ביסופרולול – קרדילוק מטופרולול – ניאובלוק אטנולול – נורמיטן

חלק מחוסמי הבטא הוותיקים ותרופות משתנות נקשרו יותר לבעיות בזקפה.

לעומת זאת, תרופות אחרות ללחץ דם נחשבות ניטרליות יותר מבחינה מינית. Nebivolol, למשל, שונה מחלק מחוסמי הבטא האחרים, ותרופות ממשפחת ARB נחשבות בדרך כלל לבעלות השפעה מינית קטנה יותר.

חשוב גם לזכור שיתר לחץ דם עצמו יכול לפגוע בכלי הדם ולגרום לבעיה בזקפה.

לכן אצל גבר שמטופל ללחץ דם ולאחר מכן מופיעה בעיה בזקפה, לא תמיד אפשר להניח שהתרופה היא הסיבה היחידה.

פינסטריד ודוטאסטריד

פינסטריד ודוטאסטריד שייכות למשפחת 5-alpha-reductase inhibitors.

שמות מוכרים בישראל הם:

פינסטריד – פרופסיה / פרוסקר דוטאסטריד – אבודרט

הן משמשות לטיפול בערמונית מוגדלת, ובמינונים מסוימים פינסטריד משמש גם לנשירת שיער.

התרופות מפחיתות את ההמרה של טסטוסטרון ל־DHT.

אצל חלק מהגברים הן יכולות להיות קשורות לירידה בחשק, קושי בזקפה ושינויים בשפיכה.

במחקרים מבוקרים נמצא סיכון גבוה יותר לתופעות המיניות האלה לעומת פלצבו.

כשמדובר בפינסטריד במינון של 1 מ“ג לנשירת שיער, שיעור תופעות הלוואי המיניות במחקרים עדיין היה נמוך יחסית – אבל גבוה יותר מאשר בקבוצות הפלצבו.

אומניק ותרופות לערמונית

טמסולוסין, שמוכר בישראל בין היתר בשם אומניק, משמש לטיפול בתסמינים של ערמונית מוגדלת.

ההשפעה המינית המזוהה איתו היא בעיקר על השפיכה.

הגבר יכול להרגיש אורגזמה, אבל לראות הרבה פחות נוזל זרע – ולעיתים לא לראות פליטה כלל.

בעבר תיארו את התופעה בעיקר כ“שפיכה אחורית”, שבה נוזל הזרע נכנס לשלפוחית.

היום יודעים שבטמסולוסין מדובר במקרים רבים דווקא בהפחתה או עצירה של פליטת נוזל הזרע עצמה.

זו לא בהכרח פגיעה בזקפה או בחשק – אלא שינוי במנגנון השפיכה.

תרופות אנטי־פסיכוטיות

בקבוצה הזאת נמצאות בין היתר תרופות כמו:

ריספרידון – ריספרדל אולנזפין – זיפרקסה קווטיאפין – סרוקוול וגרסאות גנריות

חלק מהתרופות האנטי־פסיכוטיות יכולות להשפיע על כמה חלקים של התפקוד המיני.

חלקן מעלות את רמת הפרולקטין.

כאשר הפרולקטין עולה משמעותית, הוא יכול להשפיע על הטסטוסטרון ועל מערכת הרבייה.

התוצאה יכולה להיות ירידה בחשק, קושי בזקפה, שינויים באורגזמה ולעיתים גם ירידה בפוריות.

אבל גם כאן יש הבדלים גדולים בין התרופות השונות.

אופיואידים

בין התרופות האופיואידיות המוכרות בישראל נמצאות למשל:

אוקסיקודון – אוקסיקונטין טרמדול – טרמדקס ותכשירים נוספים לטיפול בכאב בינוני עד חזק.

שימוש ממושך באופיואידים יכול לדכא את הציר ההורמונלי שמפעיל את האשכים.

אצל חלק מהגברים הדבר מוביל לירידה בטסטוסטרון.

התוצאה יכולה להתבטא בירידה בחשק, עייפות, ירידה בזקפות ספונטניות וקושי בתפקוד המיני.

ככל שהשימוש ממושך והמינון גבוה יותר, הסיכון להשפעה הורמונלית משמעותית עולה.

טיפולים הורמונליים לסרטן הערמונית

כאן ההשפעה הרבה יותר ישירה.

טיפולים שמדכאים טסטוסטרון – Androgen Deprivation Therapy, או ADT – משמשים בחלק מהמקרים של סרטן הערמונית.

בישראל משתמשים בין היתר בתרופות כמו:

Degarelix – פירמגון Leuprolide – אליגרד ותרופות נוספות שמדכאות את הציר ההורמונלי או את פעילות האנדרוגנים.

כיוון שהמטרה שלהן היא להפחית את פעילות הטסטוסטרון בגוף, אפשר לראות ירידה משמעותית בחשק המיני וגם פגיעה בזקפה.

במצב הזה, ההשפעה המינית אינה תופעת לוואי מקרית אלא תוצאה ישירה של המנגנון שבו הטיפול עובד. פירמגון, לדוגמה, משמש בישראל כחלק מטיפול לדיכוי אנדרוגנים בסרטן הערמונית.

ויש גם את הצד השני

לא כל התרופות בתוך אותה משפחה משפיעות בצורה זהה.

לפעמים מעבר בין תרופות פסיכיאטריות או בין תרופות ללחץ דם יכול לשנות מאוד את התמונה המינית.

לכן לא מספיק לדעת שגבר “לוקח נוגד דיכאון” או “לוקח תרופה ללחץ דם”.

צריך לדעת איזו תרופה, באיזה מינון וממתי.

ואז מגיע מחקר האטנולול

ב־2003 פורסם ניסוי קטן אבל מעניין.

96 גברים עם מחלת לב, שלא סבלו קודם מבעיה בזקפה, קיבלו כולם אטנולול 50 מ“ג – התרופה שמוכרת בישראל בין היתר כנורמיטן.

בקבוצה הראשונה הגברים לא ידעו איזו תרופה הם מקבלים.

בשנייה הם ידעו שהם מקבלים אטנולול, אבל לא נאמר להם דבר על תופעות לוואי מיניות.

ובשלישית הם גם קיבלו אזהרה שהתרופה עלולה לגרום לבעיה בזקפה.

אחרי שלושה חודשים הופיעה בעיה בזקפה אצל:

3.1% מהגברים שלא ידעו איזו תרופה הם מקבלים.

15.6% מאלו שידעו שהם לוקחים אטנולול.

ו־31.2% מאלו שנאמר להם שהתרופה עלולה לפגוע בזקפה.

אותה תרופה ואותו מינון – אבל הבדל גדול מאוד לפי מה שהמטופלים ידעו וציפו שיקרה.

זה לא אומר שתופעות הלוואי אינן אמיתיות.

זה כן מראה שגם הציפייה לתופעת לוואי יכולה לפעמים להשפיע על החוויה המינית עצמה.

ציר הזמן חשוב

כשאני בודק אם תרופה יכולה להיות קשורה לשינוי בתפקוד המיני, אחד הדברים החשובים ביותר הוא התזמון.

האם הבעיה התחילה אחרי שהתרופה נוספה?

אחרי העלאת מינון?

האם התפקוד היה שונה לפני כן?

והאם המחלה שבגללה ניתנה התרופה יכולה בעצמה להסביר חלק מהשינוי?

לפעמים הקשר ברור מאוד.

ולפעמים התרופה היא רק חלק אחד מתוך כמה גורמים שפועלים יחד.

לא כל תופעת לוואי נראית אותו דבר

“תפקוד מיני” הוא לא דבר אחד.

תרופה יכולה להשאיר את הזקפה תקינה אבל לעכב שפיכה.

אחרת תשאיר את השפיכה תקינה אבל תפחית מאוד את החשק.

אחרת תשפיע על רמת הטסטוסטרון.

ולכן כשגבר מספר שמשהו השתנה מאז שהתחיל תרופה, צריך להבין מה בדיוק השתנה ולא להסתפק בכותרת כללית של “תופעת לוואי מינית”.