מעמד פוליטי ומיניות בסין של מאו דזה־דונג

האנתרופולוג אוורט יואהונג ג’אנג (Everett Yuehong Zhang) שמע מאורולוג ותיק בצ’ונגצ’ינג (Chongqing) על גברים שהגיעו אליו עם בעיות בזקפה – עשרות שנים אחרי שהקושי התחיל.

חלקם הוגדרו בעבר כ“ימנים”, בעלי אדמות או איכרים עשירים.

במהלך המהפכה התרבותית בסין, בין 1966 ל־1976, חלק מהאנשים האלה נדרשו לעמוד מול קהל באספות הוקעה, לספוג צעקות, האשמות והשפלות פומביות.

ובלילה, סיפר הרופא, חלקם לא הצליחו לתפקד מינית.

באותן שנים הם לא פנו לטיפול.

רק הרבה יותר מאוחר, כשהמציאות הפוליטית בסין השתנתה, הם התחילו לדבר על מה שקרה להם.

המחיר של תווית פוליטית

כדי להבין את הסיפורים האלה צריך להבין עד כמה למעמד הפוליטי והמשפחתי הייתה משמעות בסין של אותה תקופה.

במהלך תקופת מאו דזה־דונג התבססו קטגוריות חברתיות שהפרידו בין מי שנחשבו חלק מהמחנה המהפכני לבין מי שסומנו כאויבים או כחשודים.

בין “חמש הקטגוריות השחורות” נכללו בעלי אדמות, איכרים עשירים, אנטי־מהפכנים, “גורמים רעים” וימנים.

ג’אנג מביא מחקר שלפיו בשנות ה־50 סווגו בסין יותר מ־20 מיליון בני אדם כבעלי אדמות, איכרים עשירים, אנטי־מהפכנים או “גורמים רעים”, ולצדם מאות אלפים נוספים כ“ימנים”.

אם מביאים בחשבון גם את בני המשפחה שנשאו את ההשלכות של הסיווג הזה, מדובר כבר בחלק משמעותי מאוד מהאוכלוסייה.

המספר המדויק פחות חשוב מהמשמעות שלו: התיוג לא נשאר בתיק האישי.

הוא יכול היה להשפיע על המקום שבו אדם למד ועבד, על היחס שקיבל מהסביבה – וגם על מי היה מוכן להתחתן איתו.

34 ניסיונות לשידוך, 34 דחיות

אחד הגברים שג’אנג ראיין היה מר צ’יו (Mr. Qiu).

הוא הגיע ממשפחה עם רקע פוליטי שנחשב בעייתי.

במשך שלוש שנים ניסו לשדך לו 34 נשים.

אף אחד מהשידוכים לא התקדם.

רובן אפילו לא חזרו אחרי הפגישה הראשונה.

הוא סיפר שלא החזיק יד של אישה עד גיל 30.

שנים אחר כך, כשהמציאות סביבו כבר הייתה שונה לחלוטין, הוא ניסה להסביר לג’אנג את הקושי שלו בזקפה.

לדבריו, היכולת קיימת – אבל הרצון והזקפה כאילו לא מצליחים להופיע באותו זמן.

כשהוא רוצה, הגוף לא מגיב. וכשהוא לא רוצה, הזקפה יכולה להופיע לפני הרגע המתאים או אחריו.

ג’אנג מסתכל על הסיפור שלו לא רק דרך הזקפה עצמה, אלא גם דרך השנים שבהן מיניות, זוגיות וביטחון אישי נקשרו עבורו לדחייה ולחוסר אפשרות.

הסיפור של ג’אנג שיאנליאנג

ג’אנג שוחח גם עם הסופר ג’אנג שיאנליאנג (Zhang Xianliang), שהוגדר בעצמו כ“ימני” ונשלח למחנות עבודה.

ברומן שלו Half of Man Is Woman הגיבור הוא אסיר פוליטי שמתמודד עם בעיה בזקפה.

כשג’אנג שאל אותו אם הספר מבוסס על החוויה האישית שלו, הסופר לא אישר זאת.

במקום זאת הוא אמר שהגיבור מייצג את התקופה.

לדבריו, הפחד והדיכאון שחוו אנשים במחנות השפיעו גם על התפקוד המיני שלהם.

פחד ברפואה הסינית

גם ברפואה הסינית יש קשר עתיק בין פחד לבין מערכת הכליות (Shen).

מערכת הכליות ברפואה הסינית רחבה יותר מהכליות כאיבר אנטומי, והיא קשורה בין היתר ל־Jing – התמצית, להתפתחות, לפוריות, להזדקנות ולתפקוד המיני.

פחד ממושך יכול, בשפה של הרפואה הסינית, להיות חלק מתמונה שבה מערכת הכליות נחלשת.

זו אחת הדרכים שבהן הרפואה הסינית מחברת בין חוויה רגשית לבין מה שקורה בגוף – ולא מתייחסת לשניים כמערכות נפרדות לחלוטין.

ומה קורה שנים אחר כך?

אחד הדברים שמעניינים אצל ג’אנג הוא שהוא לא מתאר רק תגובה לאירוע אחד.

הוא מתאר אנשים שחיו במשך שנים בתוך מציאות של פחד, דחייה או השפלה – ואחר כך נכנסו לעולם אחר לגמרי.

אדם שהיה מנודה פוליטית בצעירותו יכול היה להפוך שנים אחר כך לאדם בעל השכלה ומעמד.

החברה השתנתה.

אבל החוויות שנצברו לאורך השנים לא בהכרח נעלמו יחד איתה.

וזה רלוונטי גם כשמסתכלים על תפקוד מיני היום.

לא צריך לעבור מהפכה תרבותית כדי שמתח, חוסר ביטחון, השפלה או תקופה ממושכת של דריכות ישפיעו על האופן שבו אדם מרגיש ומתפקד בתוך סיטואציה מינית.

זה גם לא אומר שכל בעיה בזקפה שמופיעה בתקופה קשה נובעת רק ממתח.

אבל כשמנסים להבין מתי התפקוד השתנה ולמה, גם מה שהאדם עבר בתקופה שבה התחילה הבעיה הוא חלק מהתמונה.