מה נשים באמת חושבות כשיש בעיה בזקפה?

בסין של שנות ה־90 התפתחה תיאוריה פופולרית על מה שכונה לפעמים “אימפוטנציה חדשה”.

לפי כתבה שהתפרסמה ב־1998 במגזין לגברים, נשים נעשו תובעניות יותר מבחינה מינית – והגברים לא הצליחו לעמוד בציפיות שלהן.

האנתרופולוג אוורט יואהונג ג’אנג (Everett Yuehong Zhang) שמע את הטענה הזאת גם בשיחות עם גברים.

אז הוא דיבר גם עם הנשים.

ומה שהוא שמע היה הרבה פחות פשוט.

מה הן באמת אמרו?

לדברי ג’אנג, אחת התגובות השכיחות של הנשים שפגש הייתה דווקא להציע לבן הזוג לפנות לרופא.

הן נטו פחות מהגברים עצמם לראות בכישלון הראשון הוכחה לכך שהתפקוד המיני אבד, ולעיתים האמינו יותר שהמצב יכול להשתפר.

חלקן דיברו גם על קרבה, מגע ואינטימיות שלא תלויים רק בחדירה.

כמובן שלא הייתה תגובה אחת שאפיינה את כולן.

היו נשים שנפגעו, כעסו או היו מתוסכלות.

אבל הדבר המעניין אצל ג’אנג הוא שהתגובה שלהן לא תמיד הייתה למה שהגבר חשב.

מה שהכעיס אותה לא היה הזקפה

אחת הנשים שג’אנג ראיין הייתה מתוסכלת מאוד מבעלה.

אבל הבעיה העיקרית מבחינתה לא הייתה שהוא התקשה להגיע לזקפה.

אחרי הפעם הראשונה שבה זה קרה, הוא נסגר.

הוא הפסיק לדבר איתה על מה שקורה, התרחק ממנה ולא ניסה להבין מה היא רוצה או אם אפשר להמשיך להיות יחד מינית גם בלי חדירה.

לדבריה, דווקא ההתנהגות הזאת הכעיסה אותה יותר מהבעיה בזקפה עצמה.

וזה פער שאני חושב שקל מאוד לפספס.

הגבר יכול להיות עסוק כולו בשאלה אם הייתה חדירה ואם הזקפה החזיקה.

בת הזוג יכולה להיות עסוקה בשאלה אחרת לגמרי:

למה הוא הפסיק לגעת בי?

89% בחרו להישאר

ג’אנג שאל גם סטודנטיות מה היו עושות אם בן הזוג שלהן היה סובל מבעיה בזקפה.

האפשרויות כללו לעזוב את הקשר, לוותר על חיי מין, להישאר אבל לחפש מין מחוץ לקשר – או להישאר, לשתף פעולה עם הטיפול ולמצוא יחד דרכים אחרות לקיים אינטימיות.

89% בחרו באפשרות האחרונה.

צריך לשים את המספר הזה בהקשר.

מדובר בסקר של סטודנטיות, לא במדגם שמייצג את כל הנשים בסין או את כל בנות הזוג של גברים עם בעיות בזקפה.

אבל הוא כן מערער על הרעיון שהתגובה האוטומטית של בת הזוג היא אכזבה, לחץ או רצון לעזוב.

כשכל המגע נעלם יחד עם הזקפה

ג’אנג מתאר זוגות שבהם כמעט לא היה מגע סביב יחסי המין.

האור היה כבוי, בני הזוג כמעט לא התפשטו זה מול זו, והגבר ניסה להגיע לזקפה לפני שהתקרב לבת הזוג.

בזוגות אחרים הוא ראה משהו שונה לגמרי: ליטוף, הומור, מגע ועזרה הדדית נשארו חלק מהמין גם כשהזקפה לא הייתה כפי שרצו.

מבחינת ג’אנג, המגע בין שני האנשים הוא חלק משמעותי מהחוויה המינית עצמה.

ולפעמים כשהגבר מתחיל לפחד מהפעם הבאה שבה הזקפה תרד, דווקא הדבר הראשון שנעלם הוא המגע.

הוא מפסיק ליזום כדי לא להגיע שוב למצב שבו יצטרך “לתפקד”.

מבחינתו זו דרך להימנע מלחץ.

מהצד השני, בת הזוג יכולה להבין את אותו ריחוק כחוסר משיכה, דחייה או אובדן עניין.

וכך בעיה שהתחילה בזקפה יכולה להתחיל להשפיע גם על הקשר עצמו.

הרופא שכתב מכתב לאשתו

ג’אנג מספר גם על ד“ר צ’ין (Dr. Qin), רופא לרפואה סינית שטיפל בגבר עם בעיה בזקפה.

לצד הטיפול בצמחי מרפא, הוא החליט לכתוב מכתב לאשתו של המטופל.

במכתב הוא ניסה להסביר לה מה בעלה עובר ולמה לדעתו חשוב ששניהם יבינו את הבעיה ויתמודדו איתה יחד.

לפי תיאורו של הרופא, מצבו של המטופל השתפר בהמשך.

אי אפשר לדעת מהמקרה הזה עד כמה המכתב עצמו השפיע על התוצאה.

אבל הסיפור כן מראה שהרופא ראה את בת הזוג כחלק מהמציאות שבה הבעיה מתרחשת – ולא כאדם שנמצא מחוץ לטיפול לחלוטין.

לא לנחש מה היא חושבת

אחד הדברים שאני שומע לא מעט מגברים עם בעיה בזקפה הוא מה הם מניחים שבת הזוג שלהם חושבת.

שהיא מאוכזבת.

שהיא חושבת שהם כבר לא נמשכים אליה.

שהיא משווה אותם לגברים אחרים.

שהיא חושבת שהם “לא גברים”.

לפעמים זה באמת מה שהיא מרגישה.

ולפעמים בכלל לא.

הנקודה היא שאי אפשר לדעת בלי להבין מה קורה בין שני האנשים.

בעיה בזקפה מתרחשת בגוף של הגבר, אבל בתוך זוגיות היא יכולה לקבל משמעות אצל שני הצדדים.

ולכן כשאני מנסה להבין את התמונה, חשוב לי לדעת לא רק מה קורה לזקפה – אלא גם איך בת הזוג מגיבה, מה השתנה ביניהם מאז שהבעיה התחילה, והאם נוצרו סביב הנושא ריחוק, לחץ או שתיקה.

לפעמים זה מידע חשוב לא פחות מהשאלה אם הזקפה קיימת באוננות או בבוקר.