איך התפתחה רפואת הגברים בסין

בשנות ה־70 נחפרו ליד צ’אנגשה שבמחוז הונאן (Hunan) קברי מוואנגדווי (Mawangdui).

בתוך הקברים נמצאו כתבי יד רפואיים עתיקים מאוד – וביניהם גם התייחסויות למה שאנחנו מכנים היום בעיה בזקפה.

כלומר, גברים התמודדו עם הקושי הזה הרבה לפני שהיו אורולוגים, ויאגרה או אפילו תחום שנקרא “רפואת גברים”.

“לא עולה”

אחד הביטויים העתיקים ששימשו לתיאור הקושי היה buqi.

בתרגום פשוט מאוד: “לא עולה”.

בכתבי מוואנגדווי מופיעים גם מרשמים ופורמולות שנועדו להשפיע על התפקוד המיני, במסגרת טקסטים של Yangsheng – טיפוח החיים.

זה מעניין, כי כבר שם התפקוד המיני לא מופיע בהכרח כבעיה נפרדת של איבר המין, אלא כחלק מדיון רחב יותר בגוף, בחיוניות ובאופן שבו שומרים על החיים.

בחלק מהטקסטים השפה אפילו דרמטית למדי. מופיע תיאור של איבר מין ש“מת”, ולצדו מרשם שאמור כביכול “להחזיר אותו לחיים”.

מעבר למרשמים עצמם, מה שמעניין הוא שהבעיה שאנחנו מכירים היום הייתה מוכרת ומתוארת כבר לפני יותר מאלפיים שנה.

מ־Yin ל־Yang

גם השם של הבעיה השתנה לאורך ההיסטוריה.

בטקסטים רפואיים מוקדמים הופיעו מונחים כמו yinwei – ביטוי שהתייחס לחוסר היכולת של איבר המין להזדקף.

בתקופת שושלת יואן (1271–1368) החל להופיע המונח yangwei, ובהמשך, בתקופת שושלת מינג (1368–1644), הוא הפך לשם הנפוץ יותר.

השינוי לא היה רק בשם.

המילה Yang חיברה את הבעיה יותר ויותר לרעיונות של חולשת יאנג, ובעיקר לחולשה של מערכת הכליות ברפואה הסינית.

ג’אנג ג’ינגיואה (Zhang Jingyue, 1563–1640), אחד הרופאים החשובים של תקופת מינג, כתב שלדעתו שבעה או שמונה מכל עשרה מקרים של Yangwei קשורים לחסר ביאנג הכליות.

הגישה הזאת השפיעה מאוד על רפואת הגברים הסינית במשך מאות שנים.

אבל עדיין לא הייתה “רפואת גברים”

וזה אחד הדברים המעניינים בסיפור.

לרפואה הסינית הייתה Fuke – רפואת נשים – כתחום מוגדר כבר יותר מאלף שנה לפני שנוצר תחום מקביל לגברים.

זה לא אומר שלא טיפלו בגברים.

בעיות בזקפה, פוריות, שפיכה ותסמינים הקשורים למערכת המין הופיעו בספרות הרפואית וטופלו לאורך ההיסטוריה.

אבל במשך רוב הזמן הן היו חלק מתחומים רחבים יותר של הרפואה.

גבר עם בעיה בזקפה היה יכול להגיע לרופא של רפואה פנימית, למשל, ולא לרופא שתחום עיסוקו המוגדר הוא בריאות הגבר.

האנתרופולוג אוורט יואהונג ג’אנג (Everett Yuehong Zhang), שחקר את רפואת הגברים והמיניות בסין, מציע שאחת הסיבות להבדל הזה היא שרפואת נשים התפתחה במידה רבה סביב הריון, לידה ופוריות – נושאים שהיו בעלי חשיבות גדולה מאוד להמשכיות המשפחה בחברה הסינית.

רפואת גברים כתחום עצמאי פשוט לא קיבלה את אותו מקום.

1983: הולדת Nanke

השינוי הגיע בתחילת שנות ה־80.

בשנת 1983 הוקמה בבית החולים המחוזי יואנלינג (Yuanling County Hospital) שבמחוז הונאן (Hunan) אחת המסגרות הראשונות בסין שהוגדרו כ־Nanke – רפואת גברים.

באותה תקופה גם התחילו להתפרסם ספרים שהוקדשו באופן מפורש למחלות ולבעיות שסווגו תחת Nanke.

פתאום הייתה דלת שעליה, באופן מעשי, היה כתוב:

רפואת גברים.

גבר עם בעיה בזקפה כבר לא היה חייב להכניס אותה לתוך ביקור כללי ברפואה פנימית.

נוצר תחום שעסק באופן ישיר בבעיות מיניות, פוריות ובריאות הגבר.

התחום גדל מהר

ג’אנג חקר את ההתפתחות הזאת בסין בסוף שנות ה־90 ותחילת שנות ה־2000.

ביולי 2001 הוא התקשר ל־69 בתי חולים בבייג’ינג.

ב־61 מהם נאמר לו שהם מקבלים גברים עם בעיות בזקפה ושיש בהם לפחות רופא אחד – ולעיתים מחלקה שלמה – שעוסק בתחום.

לא בכל מקום קראו לזה Nanke.

בבתי חולים של רפואה סינית היה נפוץ יותר להפנות את הגברים ל־Nanke, בעוד שבבתי חולים של רפואה מערבית הם הופנו לעיתים קרובות לאורולוגיה.

אבל בתוך פחות משני עשורים נוצר בסין תחום רפואי שכמעט לא היה קיים קודם בצורה רשמית.

הבעיה לא הייתה חדשה

וזה בעיניי החלק הכי מעניין בהיסטוריה הזאת.

בעיות בזקפה לא הופיעו בשנות ה־80.

מצאנו אותן בכתבים עתיקים, קראו להן בשמות שונים, הסבירו אותן בדרכים שונות וטיפלו בהן במשך מאות שנים.

מה שהשתנה היה המקום שהן קיבלו בתוך הרפואה.

מבעיה שמתוארת בתוך טקסטים על טיפוח החיים, דרך דפוסים של יין, יאנג ומערכת הכליות – ועד לתחום רפואי שלם שעוסק באופן ישיר בבריאות הגבר ובתפקוד המיני.

השמות השתנו, ההסברים השתנו והטיפולים השתנו.

הבעיה עצמה הייתה שם כל הזמן.