גם ויאגרה וגם צמחים
עידו הוכמן, מטפל ברפואה אורולוגית טבעית
במרץ 2001 הגיע פרופסור בגמלאות בן 66 למרפאת Nanke – רפואת גברים בבית החולים של אוניברסיטת צ’נגדו לרפואה סינית (Chengdu University of Traditional Chinese Medicine).
מאז 1993 הוא לא הצליח לקיים יחסי מין.
הרופאים הסינים אבחנו אצלו חולשה של יאנג הכליות. ברפואה הסינית, יאנג (Yang) מתאר את ההיבט המחמם, המניע והפעיל של הגוף. יאנג הכליות קשור בין היתר לכוח, לחום, לחיוניות ולתפקוד המיני.
הוא קיבל פורמולת צמחי מרפא סינית כחלק מהטיפול.
אבל במקביל, רופא אחר באותה מרפאה רשם לו גם ויאגרה.
שני טיפולים, בשני קצבים שונים
כעבור ארבעה חודשים הוא חזר למרפאה.
אחרי אחת מטבליות הוויאגרה הוא הצליח להגיע לזקפה שלא הייתה מלאה, אבל הספיקה לחדירה ולשפיכה.
הוא הרגיש שהמצב משתפר ורצה להמשיך עם שני הדברים.
הצמחים נלקחו באופן קבוע, פעמיים ביום, בעוד שהוויאגרה שימשה אותו רק כשהיה זקוק לה. במהלך אותם ארבעה חודשים הוא השתמש בצמחים באופן קבוע, אבל בוויאגרה השתמש רק פעמיים.
הסיפור הזה ממחיש הבדל מעניין בין שני סוגי הטיפול: תרופה כמו ויאגרה נועדה לסייע לזקפה סביב קיום יחסי מין, בעוד שטיפול בצמחי מרפא ברפואה הסינית ניתן בדרך כלל באופן קבוע לאורך תקופה.
הרופא הסיני דווקא ביקש שימשיך עם הוויאגרה
בשלב מסוים שאל הפרופסור אם הוא יכול להפסיק להשתמש בוויאגרה. הוא חשש שיתרגל אליה ויהפוך תלוי בה.
הרופא הסיני שטיפל בו בצמחים דווקא המליץ לו להמשיך להשתמש בה בעת הצורך.
אחת הסיבות הייתה פסיכולוגית: אחרי שנים שבהן לא הצליח לקיים יחסי מין, עצם החוויה של זקפה שמאפשרת שוב חדירה יכולה לשנות את הביטחון ואת הציפייה לקראת הפעם הבאה.
החשש של המטופל מתלות לא אומר שוויאגרה גורמת להתמכרות. אבל אצל חלק מהגברים יכולה להתפתח תחושה שהם כבר לא יכולים לסמוך על הזקפה בלי הכדור – במיוחד אם הם מתחילים להשתמש בו אחרי תקופה של כישלונות וחוסר ביטחון.
לא באמת הייתה שם מלחמה בין מזרח למערב
האנתרופולוג אוורט יואהונג ג’אנג (Everett Yuehong Zhang), שחקר במשך שנים את רפואת הגברים בסין ואת האופן שבו התפיסות סביב מיניות, זקפה וגבריות השתנו בסין המודרנית, מתאר מרפאות שבהן הגבולות בין רפואה סינית לרפואה מערבית היו הרבה פחות קשיחים ממה שאפשר לדמיין.
מטופלים עברו בין שתי השיטות, ורופאים של רפואה סינית השתמשו לפעמים גם בתרופות מערביות.
בסקר שערך ג’אנג בשנת 2000, רוב גדול מהמטופלים ששאל בבייג’ינג (Beijing) ובצ’נגדו (Chengdu) חשבו שגבר עם בעיה בזקפה צריך להתייעץ גם עם רפואה סינית וגם עם רפואה מערבית.
המטופלים והרופאים לא בהכרח ראו צורך לבחור צד אחד.
אבל איך יודעים מה באמת עוזר?
כאן הופיעה גם בעיה מעשית.
ג’אנג מתאר רופאה שסיפרה שכאשר מטופלים לקחו במקביל תרופות מערביות וצמחי מרפא, היה קשה לפעמים להבין מה אחראי לשינוי.
באותן מרפאות היו רופאים שניסו להפריד בין הטיפולים או בין זמני הנטילה כדי להבין טוב יותר כיצד המטופל מגיב לכל אחד מהם.
וזה מעניין, כי כבר אז הטיפול לא התנהל מתוך מחשבה שצריך לבחור בהכרח בין רפואה סינית לרפואה מערבית, אלא מתוך ניסיון להבין מה כל אחד מהכלים נותן למטופל.
מה ויאגרה בעצם עושה?
סילדנפיל, החומר הפעיל בוויאגרה, שייך למשפחת התרופות שנקראת מעכבי PDE5.
התרופות האלה עוזרות למנגנון הזקפה להגיב לגירוי מיני. הן משפרות את היכולת של השריר החלק וכלי הדם בפין להתרחב ולאפשר כניסת דם.
אבל הכדור לא מייצר זקפה יש מאין. עדיין נדרש גירוי מיני כדי שהמנגנון יתחיל לפעול.
הוא גם לא נועד ליצור חשק מיני, לפתור חרדת ביצוע או לטפל בכל אחד מהגורמים האפשריים לכך שהתפקוד השתנה.
ויאגרה יכולה לתת מענה זמני לזקפה בזמן השימוש, ולעיתים זה בדיוק מה שצריך.
ומה הצמחים אמורים לעשות אחרת?
ברפואה הסינית צמחי המרפא אינם נבחרים רק לפי התלונה “בעיה בזקפה”.
שני גברים שמגיעים עם אותה תלונה יכולים לקבל פורמולות שונות לחלוטין, משום שהאבחנה הסינית אצל כל אחד מהם יכולה להיות שונה.
אצל אחד יכולה להיות חולשה של יאנג הכליות, אצל אחר מתח וסטגנציה, ואצל אחר שילוב של חום, לחות, חסר או גורמים נוספים.
הפורמולה נבנית בהתאם לדפוס שנמצא אצל אותו אדם, ולא רק לפי שם הבעיה שבגללה הגיע.
לכן טיפול בצמחי מרפא ברפואה הסינית הוא בדרך כלל תהליך שנמשך לאורך זמן. הצמחים נלקחים באופן יומיומי, והפורמולה יכולה להשתנות בהתאם לתגובה ולשינויים שמופיעים במהלך הטיפול.
זו גישה שונה מאוד מנטילת כדור שמסייע לזקפה בזמן השימוש בו.
לא חייבים לבחור
זה החלק בסיפור של הפרופסור שאני מוצא הכי מעניין.
הרופא הסיני שלו לא ראה בוויאגרה כישלון של הטיפול.
אם תרופה עוזרת לגבר לקיים יחסים, אין סיבה להפוך אותה לאויב.
ובמקביל, העובדה שהכדור עוזר לא אומרת שסיימנו להבין למה התפקוד השתנה.
אפשר לתת מענה זמני לזקפה, ובאותו זמן להסתכל על האדם כולו ולנסות להבין מה משפיע על התפקוד שלו.
מבחינתי אלה לא שני כיוונים שסותרים זה את זה.
השאלה היא לא בהכרח “כדור או צמחים?”
השאלה היא מה כל אחד מהם יכול לתת לאדם שמולנו, ואיך נכון לשלב בין הכלים השונים בתוך תהליך הטיפול.